ביוגרפיה

את דרכה האמנותית החלה נירה כבר בגיל 9 בתפקידים ראשיים בתיאטראות ילדים.
את הקריירה המוסיקלית שלה החלה כששירתה בלהקת פיקוד מרכז. בלהקה הידועה בשירה "גבעת התחמושת" ביצעה נירה עם קובי רכט את הדואט "איזה ערב יפה" שכתבו לאה נאור ונורית הירש. לאחר שחרורה מהצבא הזמין אותה המפיק גיורא גודיק המנוח לככב במחזמר "המכשפה" של גולדפאדן, שבו גילמה את התפקיד הראשי של מירל'ה היתומה. שירה המפורסם מתוך המחזמר היה "יהודים רחמו, רחמו".
ב– 1972 הקליטה נירה את שירי סרטו של ג'ורג' עובדיה "נורית", שהפכו ללהיטים בביצועה, וביניהם "אנשים יש בעולם" ("אנה אפנה, אנה אבוא?"), "שיר לכינרת" ("שבע שנים") והדואט "קרוב ורחוק", אותו שרה עם כוכב הסרט, ששי קשת. באותה שנה היא כיכבה בהצגה "הכנסת כלה" מאת ש"י עגנון, שהועלתה בתיאטרון "הבימה" בעריכתו ובבימויו של יוסי יזרעאלי.
כעבור שלוש שנים היא הקליטה את אלבום הסולו הראשון שלה, "עוד חוזר הניגון", ממנו הצליחו במיוחד שיר הנושא (שחודש כעבור שנים על ידי ברי סחרוף בפרויקט "עבודה עברית") ו"שיר על ברוש", שהוקלט מאוחר יותר גם על ידי אריאל זילבר, מלחינו. אלבומה השני, "זה הזמן", הוקלט ב– 1977 וגם ממנו הצליח במיוחד שיר הנושא, שנכתב על ידי יורם טהרלב ויאיר רוזנבלום, שהיה בזמנו המנהל המוסיקלי של נירה בלהקת פיקוד המרכז.
במקביל להקלטות ולהופעות בארץ הופיעה בגרמניה ובעיקר בפריז ב"אספס פייר קארדן " אולמו של האופנאי הידוע.
ב– 1981 זכתה במקום השני בפסטיבל הזמר החסידי ה– 13 עם שירו של ראובן סירוטקין "לא תבושי", שאותו שרה ביחד עם שלישיית ערד בהדרכתו של המנצח המפורסם דניאל אורן. באותה תקופה עבדה גם כעיתונאית בעיתון "העולם הזה" והקליטה כמה תקליטי שדרים, כשבין כותבי השירים היו גם עלי מוהר ויצחק קלפטר.
ב– 1992 הקליטה נירה את השיר המצליח, "קתרינה", שכתב לה דני שושן. כעבור שנה הקליטה אלבום בהופעה חיה עם חבורת הזמר "רמים" מרמלה, שבו שרה 58 שירי ארץ ישראל במחרוזות על פי נושאים וסגנונות, ביניהם שירי הורה, טנגו, ואלסים ועוד. באלבום שרה גם מחרוזת מלהיטי הסרט "נורית". בעקבות הצלחת האלבום היא הקליטה שני אלבומי המשך באותו סגנון, שעובדו והופקו מוסיקלית על ידי עשור אלקיים.

כמחברת - את ההסמכה הראשונה ללמד קיבלה נירה בשנת 1977 ממורתה הדגולה, לולה שנצר. סמוך למותה בשנת 1998, הורישה לולה שנצר לנירה את מורשתה, ו"ציוותה" עליה להיות ממשיכת דרכה. הספר "קולי זה אני: המדריך השלם לפיתוח קול" יצירתן המשותפת של לולה שנצר ונירה גל, יצא לאור בשנת 2003. הספר הינו רב-מכר בתחומו ונלמד במוסדות אקדמאים רבים.
בשנת 2010 יצא ספרה "צרידות" בהוצאת דיונון, העוסק בצרידות ובהבראת הקול.

כמורה לפיתוח קול - נירה למדה מעל 20 שנה פיתוח קול אצל המורה הדגולה לולה שנצר. כמו כן, למדה נירה במשך תשע שנים ענפי מוסיקה שונים אצל המוסיקאי אגון קרטן. היא עברה השתלמויות רבות בנושאי פיתוח קול, טיפול בבעיות קול, דיבור, שירה ושפת גוף - בין היתר אצל ד"ר גבריאל רעם.
כיום מלמדת נירה בבית-הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי" וכן באופן פרטי זמרים, שחקנים, אנשי טלויזיה, תאטרון, עורכי דין, חזנים וכל מי שמשתמש בקולו באופן מקצועי. בעבר לימדה נירה בתיכון לאומנויות ע"ש תלמה ילין ובמכללה לתקשורת בתל אביב, במגמה לקריינות רדיו וטלויזיה. כיום מתמקדת נירה בהוראת פיתוח קול ודיבור, בטיפול בצרידויות ובליקויי דיבור על פי שיטתה המיוחדת המשלבת תיאום בין כל מערכות הגוף.

כזמרת - נירה גל היא אחת הזמרות הישראליות הזוכות להצלחה בהופעות בפני קהל לא פחות מאשר באולפני ההקלטה ובמשך כל השנים הרבתה להופיע בארץ ובחו"ל. יכולתה הקולית המרשימה של נירה באה לידי ביטוי בהצגות המוסיקליות שבהן כיכבה, ובשנות ה- 70 היא הקליטה שני אלבומי סולו שכללו את שיריהם של מיטב היוצרים בארץ (יורם רותם-גלי צה"ל).
נירה הופיעה בפסטיבלים רבים ובאירועים ממלכתיים.
היא הוציאה חמישה תקליטים (דיסקוגרפיה) - בינהם סדרת אלבומים של שירי ארץ ישראל בסגנונות שונים שנקראה -"לשיר ולרקוד עם נירה גל", ובין היתר, הביצועים המקוריים של השירים "עוד חוזר הניגון", "שיר על ברוש", "בלדה על משורר", "זה הזמן" ועוד.
כשחקנית - נירה גילמה תפקיד ראשי של מירל'ה היתומה במחזמר "המכשפה" של גולדפאדן, בהפקתו של גיורא גודיק המנוח. שיחקה בתאטרון הבימה בהצגה "הכנסת כלה". שיחקה בסרט "אסקימו לימון: החגיגה נמשכת" (2001) בתפקיד אמא של בנצי.